1. חסוך במשאבי מים והשתמש בהם באופן רציונלי
בשל המחסור במשאבי מים המשיכה המדינה בימים הראשונים לבנות מתקני שימור מים לאחסון ואיסוף מי גשמים עד למקסימום. מאז 1953 החלה בניית פרויקט הסטת המים מצפון לדרום להובלת שפע משאבי המים של הכנרת בצפון מזרח ל-300 חלקו המרכזי והדרומי של הקילומטרים משם עונה על הצרכים החקלאיים. שנית, טכנולוגיית ההשקיה בטפטוף הומצאה בשנת 1962. טכנולוגיה זו היוותה נקודת מפנה בהיסטוריה של פיתוח טכנולוגיית הייצור החקלאי בישראל, שהפחיתה את צריכת המים ליחידת אדמה ב-50%. האחרון הוא להגדיל את עוצמת המים במחזור. המדינה תטהר באופן מרכזי את הביוב מהתעשייה ומהחיים העירוניים ואז תשתמש בו לייצור חקלאי שוב. קחו כדוגמה את מתקן טיהור השפכים במחוז דן בראשון לציון. טיפול בשפכים המקומיים של 2 מיליון תושבים, 32% מהביוב ישמש להשקיה חקלאית מקומית לאחר הטיפול, שכבר מהווה 70% ממי ההשקיה באזור. המדינה שלנו עשתה רע מאוד בנקודה זו. אם ניתן להשתמש בשפכים להשקיה בקנה מידה גדול יותר, בעיות רבות של מחסור במים בצפון יוקלו במידה מסוימת.
2. מייחסים חשיבות למחקר וקידום חקלאי
הכספים של המדינה נותנים עדיפות לחקלאות. ישנם 7 מכוני מחקר מקצועיים, 4 תחנות מחקר אזוריות ובנק גנים זרעים תחת משרד החקלאות. בנוסף, אוניברסיטאות רבות בישראל הקימו מקצועות אגרונומיה. לדוגמה, במכון ויצמן למדע ברמה עולמית יש חמישה מרכזי מחקר חקלאיים. לאוניברסיטה יש אינספור פטנטים על המצאות והכנסות מדמי העברת הטכנולוגיה הגבוהים בעולם. רק ההכנסה הגבוהה ביותר מפטנט יכולה להגיע ל-35 מיליארד דולר בשנה. בהשוואה לאוניברסיטת צינגהואה, האוניברסיטה הגבוהה ביותר במדינה שלי, ההכנסה מפטנטים ב-2019 היא 1.417 מיליארד יואן. היא העניקה לצינגחואה כמה מיליארדי דולרים בתמיכה כספית. באשר להפסדי ההשקעה של אוניברסיטת צינגהואה, זה כבר ידוע. אני לא יכול לומר שאוניברסיטת צינגהואה לא תרמה הרבה למדינה שלנו, אבל אם אוניברסיטת צינגהואה יכולה להתמקד יותר במחקר מדעי, אולי הכנסות הפטנט יהיו יותר מזה. ואם אתה מוכן לשים את הדברים הבאים, מעורבים מקצועות חקלאיים, זה עשוי להיות מועיל יותר עבור המדינה שלנו להיות מדינה חקלאית חזקה. בהשוואה לישראל, אוניברסיטאות רבות במדינה קטנה וקטנה הקימו מקצועות אגרונומיה, והאוניברסיטאות מהשורה הראשונה הקימו 5 מרכזי מחקר אגרונומיים. השווה אותנו המוסד הגבוה ביותר הוא אכן קצת מתבייש. אוניברסיטאות נוספות במדינה שלנו גם צריך להקים מקצועות אגרונומיה. אחרי הכל, אנשים מסתמכים על אוכל לטובתם. כל המניות והנדל"ן רק יפוצצו בועות ויהרסו את עתיד המדינה.
3. לפתח מדע וטכנולוגיה חקלאית בהתאם לתנאים המקומיים
גם בהולנד וגם בישראל יש שטח קטן של אדמה ראויה לעיבוד, וגם התנאים הטבעיים גרועים, ולכן הם בחרו לפתח נטיעת חממות. זה יכול לא רק למנוע פלישה של מחלות וחרקים במידה רבה, אלא גם להגדיל את אזור השתילה. לדוגמה, לאחר שימוש בחממה על אותו דונם של אדמה, ניתן לשתול כמה שכבות של ירקות, אשר מכפיל את שטח השתילה. יתר על כן, החממה מתאימה במיוחד לפיתוח מערכת ניהול האינטרנט של הדברים. באמצעות ניהול וניתוח מחשב של הנתונים שנאספו, ניתן לשלוט במדויק בכל שלב של צמיחת היבול כדי להגדיל את יבול היבול. כאן אתמקד בנושא הדשנים. הולנד עשירה במשאבי מים, ולכן היא מפתחת במרץ טיפוח ללא קרקע, ובעצם או לעתים רחוקות משתמשת בדשנים, אך משתמשת בטכנולוגיה גבוהה יותר כדי לשפר את מוצריה. יש אנשים שאומרים שטיפוח ללא אדמה דורש דשנים. זו אי הבנה. באפשרותך לעיין במידע הרלוונטי באינטרנט. אתה יכול לגדל זנים צמחיים אורגניים רבים כגון ירקות טריים ותרד ללא דשנים, אבל המחירים גבוהים. למעשה, למדינה שלנו יש גם טכנולוגיה חדשה, ורק אנשים יוקרתיים יקנו את הירקות הגדלים.
4. לשים לב ולפתח זרעים
בהולנד, הצגתי כי רוב זרעי הירקות מפותחים ונשלטים על ידי עצמם. למעשה, ישראל עשתה עבודה טובה מאוד בתחום זה. על מנת להאיץ את הפיתוח החקלאי שלה, היא שלחה אנשים לארצות הברית ללמוד. לאחר 70 שנות הצטברות, הם פיתחו מחקר ופיתוח. מספר רב של זרעים של מוצרים חקלאיים יוצרו, ו 5 זנים חדשים יוכנסו כל 10 שנים. הדבר מאפשר להכרה בזרעים ובזרעים של מוצרים חקלאיים ישראליים בכל רחבי העולם, והוא גם מבטיח בטיחות חקלאית. למרות העובדה שהמדינה שלנו שותלת הכל היום, רוב הזרעים נשלטים על ידי מדינות מערביות בראשות ארצות הברית, והם יסבלו אבידות גדולות ברגעים קריטיים.
לבסוף, הדבר החשוב ביותר עבור חקלאים הוא כי לאחר הפגישה עם עצמאות, הם חייבים לדבוק בגישה מוכוונת שוק לייעל באופן רציונלי סוגי נטיעות כמויות. בהקשר זה, גם הולנד וגם ישראל הצליחו מאוד. הם מוכווני שוק ומתכננים באופן מלא את אזורי גידול המוצרים החקלאיים של ארצם כדי למנוע תחרות עיוורת ואכזרית בין החקלאים עצמם. לדוגמה, על פי הנתונים, האיחוד האירופי צריך בערך כמה ירקות ודגנים נדרשים מדי שנה. ישראל מקצה צווים לחקלאים על בסיס דרישה זו כדי להימנע מנטיעת יבולים מסוימים באופן עיוור כדי לגרום לעודף. כתוצאה מכך, לא ניתן למכור או למכור אותו במחיר מוזל כדי לפגוע באינטרסים של החקלאים.
